למה אסור לסגור את מפעל חרסה / מאת אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר תעשיות, מתוך הזמן הירוק, 23./5/2019

השבוע התבשרנו בצער רב כי קרוב ל 119 עובדי מפעל חרסה יאבדו את מקום עבודתם, בנוסף לעובדי מפעל פניציה ונשר בחיפה שגם עליהם כבר מתנופפת החרב, כל זאת, בשל העברת רוב פעילות הייצור של המפעל מבאר שבע לטורקיה - שם עלות הייצור היא זולה יותר בכמחצית. אם נסתכל על האירוע הזה במבט רחב יותר, נראה שמדובר באיום אסטרטגי לכלל התעשייה והחקלאות בישראל ומנקודת מבט שכזו ודאי שהממשלה צריכה להתערב.

  
האם להציל את חרסה או לא? העמדות על כך חלוקות. אני רוצה להסביר לכל מי שתומך בסגירת המפעל למה הוא טועה ועד כמה עמדה שכזו מסכנת בסוף את כולנו.
ראשית, מה שקרה לחרסה מבטא בראש ובראשונה את עקרון "הכלכלה החופשית" אותה מובילים קברניטי המשק הישראלי כיום, אשר מאיים על כל כלכלות העולם ולכן כלכלות בכירות כמו ארה"ב וסין נערכות להתמודדות עמו, על מנת למנוע מצב של פגיעה באוכלוסיות מוחלשות נרחבות. ע"פ תפיסת העולם הזאת של "כלכלה חופשית" אוכלוסיות אלו שייפלטו ממקומות העבודה יהיו לנטל על המדינה בשל אי יכולתן להתפרנס בכבוד!
  
מי שחושב שצריך לסגור את המפעל אינו רואה לצערי את התמונה הכוללת. ראייה קצרת טווח אכן יכולה להניח כי ניתן "ללחוץ על ההדק" ולשלוח את כל החקלאים והתעשיינים "הביתה" ולהמשיך לפגוע באוכלוסיות מוחלשות המתפרנסות משכר מינימום, זה אכן יותר זול לייבא הכל מטורקיה. בתפיסת העולם הזאת, המדינה איננה אחראית לאזרחיה במובן הרחב אלא "ליוקר המחיה" ולסיסמאות נוספות. אז כך ברגע שהחלטנו לוותר על חרסה מה בעצם המסר פה לשאר המפעלים, לתעשיינים ולחקלאים במדינת ישראל?
  
הבעיה המרכזית היא בהבנת התמהיל הנכון, הרצוי למדינת ישראל, בהיבט של מקור התוצר. עם כל הכבוד לאומת הסטארט אפ שיצרנו פה עדיין רק 18%-20% מאוכלוסיית ישראל מועסקת כיום בתעשיית ההייטק. צריך לזכור שכ-80% מהציבור מתפרנס משירותים, חקלאות ותעשיה ולכן מדובר באינטרס עליון של הממשלה לטפל בנושא.
  
מדיניות שקולה ואחראית לפי תפיסת עולמי תשאף להמשך פיתוח והאצת תעשיית ההייטק, בד בבד עם השקעה בחינוך והגדלת הפיריון של התעשיה והחקלאות, תוך יצירת ערך ויתרון יחסי. להגדלת כושר התחרות וזאת תוך השקעת משאבים במערכת החינוך על מנת שהבנים והבנות של עובדי חרסה, נשר ופניציה יוכלו "לעלות מדרגה" ובעוד מס' שנים להיכנס לתחומי עבודה יעילים עם פריון גבוה יותר.
  
כל מי שתומך בסגירת המפעל שוכח כי כאשר אבות אבותינו הגיעו לארץ הם התיישבו כחקלאים וחלקם גם כתעשיינים, שבנו את עצמם ואת כלכלת ישראל ע"פ מדיניות כלכלית שהוכתבה ושמטרתה היתה ליצור כאן מדינה חקלאית תעשייתית. הם, כבר לא יוכלו לעלות מדרגה לעולם ההייטק.
  
התקופה השתנתה, זה נכון, אך יחד עם זאת צריך לעשות זאת בחכמה ולא במעשים שפוגעים ברקמה העדינה ביותר, תוך הסתכנות בהגדלה נוספת של הפערים, שגם כך גדולים מדי. ועל כך נאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
  
הכותב הוא מנכ"ל תרמוקיר תעשיות
  


פייסבוק